<h1>ספר הנייר הלכ' חליצה</h1>
<h2>דף לט.</h2>
מצות חליצה בגדול, לא רצה הולכין לקטן הימנו, לא רצה חוזרין אצל הגדול. ואם היבם בעיר אחת והיבמה בעיר אחרת משפט הוא שתלך היבמה אחר היבם כדאית' בפ' זה בורר [סנהדרין ל"א ע"ב].
<h2>דף לט:</h2>
טופס גט חליצה ברביעי בשבת בכך וכך לירח פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם למניין שאנו מנין כאן בפלו' מתא, אנחנא ב"ד דמקצתנא חתימין לתחת במותב תלתא כחדא הוינא יתבין ואוסיפנא עוד תרין לפרסומי מילתא, וסליקת קדמנא דינה בת יעקב ואקריבא קדמנא גברא חד דשמיה שכם בן חמור, וכן אמרה לנא שכם בן חמור אחוהי דבלעם בעלי דהוה נסיבא לי והוינא נסיבאת ליה ומגו מרעין שכיב ושבק חיי לכל ישראל וברא וברתא דלקיים שמיה בישראל לא שבק, והדין שכם אחוהו חזי ליבומי לאינתתיה ואישתמודענא דשכם דא אחוהי דמתנא מן אבוהו הוא ואמרנא ליה אי צבית ליבומי יבם ואי לא איטלע רגלא דימינא קדמנא ותישרי סינך מעל רגלך, ותירוק באנפך, וא' לנא לא צבי ליבומי יתא, מיד אקרינה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי, ולהאי שכם אקרינא לא חפצתי לקחתה. ואטלע רגלא דימינא ושרת סיניה מעל רגליה ורקת באנפוהי רוקא דאיתחזי לנא מפומא עד ארעא, ותוב אקרינא יתה ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ואנחנא דיינין וכל מאן די הוו קדמנא ענינא בתראה חלוץ הנעל חלוץ הנעל, ומדאתעביד דא קדמנא שרנוה לדינה בת יעקב דא למהך להתנסבא לכל גבר דיתצבי ואנש לא ימחא בידהא מן יומא דנן ולעלם, וכתיבנא לה שטר חליצה דא להיות בידה לזכות ולראייה, והכל שריר וקים. משה בן עמרם, דוד בן ישי, ישעיה בן אמוץ, שאול בן קיש, יחזקאל בן בוזי.
ת"ר מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כדייני'. ר' יהודה אומר בחמשה, עבד רב פפא עובדא בחמשה, והא הדר ליה ר' יהודה, לפרסומי מילתא עבד. הילכך צריך חמשה לפרסם, ויהיו לחליצה, ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, ויבררו מקום לישב לשם חליצה כדאמר רבא צריכא דייני למיקבע דוכתא דכתיב [דברים כ"ה] השערה. ובספרי תניא ועלתה יבימתו צריכי' שילכו בגובה של עיר, וצריך שיכירו הדיינים שהאשה החולצת אשת המת ואחיו של זה החולץ כדאמר רבא אין חולצין אא"כ מכירים, ואתקין רב יהודה למיכתב בגיטא דחליצה ואישתמודעינוהו דאחוהו דמתנא הוה. והלכתא דאפי' על ידי אשה או קרוב יכול להתברר אם אחיו ואם אשתו של מת היא. וצריך שיתכוון לחלוץ כדאמר ר' יוחנן נתכוון הוא ולא נתכוונה היא או נתכוונה היא ולא נתכוון הוא עד שיתכוונו שניהם. וצריך שישבו הדיינים שהחליצה כמו דין הוא.
ואחר שנתברר שהם גדולים ישאלו ב"ד לאשה אם אכלה כלום באותו יום דאמר רבא אכלה תומא או גרגישתא וחלצה לא עשתה כלום דכתיב וירקה מעצמה וליכא, ושמא דברים אחרים נמי גורמים להביא רוק. ואחר ישאלו ליבם אם רצה לחלוץ או ליבם ונותנין לו עצה לחלוץ, ואעפ"י דהלכה מצות חליצה קודמת למצות יבום מ"מ הלכה דלא כייפינן לחלוץ דהוה ליה חליצה מעושה ופסולה, אלא מטעינן ליה חלוץ והיא תתן מאתים זוז, והיא לא תתן, כדאית' פ' מצות חליצה. ואי לא מצי מטעינן ליה שבקינן ליה ולא עבדינן ליה כפייה אא"כ הוא מאותן שכופין אותו להוציא. ולא מיבעיא אם אין ליבם אשה אחרת דלא כייפינן ליה לחלוץ אלא אפי' יש לו אשה דהא כבר אמרי' פרק הבא על יבימתו [יבמות ס"ה ע"א] הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, וגם בלאו ההיא יש חרם רבי' גרשם שלא לישא ב' נשים, אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ, ולא שבקינן ליה ליבם דמצות חליצה קודמת, וכן פר"ת דמצות חליצה קודמת, דדווקא לדידהו שהיו מתכוונין לשם מצוה, כי ההיא דר' יוסי בן חלפתא דחמש חרישות חרש וחמש ארזים נטע בישראל, ודרך סדין נקוב כנגד אותו מקום שלא ליהנות ממנה רק מעט וכוונתו לשם שמים, אבל עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה ודאי לא שבקינן ליה לייבם ולא כייפינן לחלוץ, וכן פי' ר"ת דלא כייפינן ליה לחלוץ.
הגהה. וכתב מורי' הר"ר מקורביל שאם אין יכולין להטעות היבם לחלוץ או' לו אם לא תשמע לעצתינו נטיל חרם בינינו להבדיל ממך עד שתחלוץ, ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו עד שיחלוץ, וכן אם אינו רוצה לייבם ולא לחלוץ מנדין אותו עד שיחלוץ, ע"כ לשון הרב. הגהה. ואחר ישאלו אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל דתנו רבנן [יבמות מ"א ע"ב] יבמה שחלצו לה אחיו תוך ג' חדשים ממיתת הבעל צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתת הבעל, חלצו לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ומותרת לינשא מיד. ואפי' מת בעלה מן הארוסין גם אפי' אינ' רוצה רק לאירס צריכה להמתין ג' חדשים גזירה אטו לינשא. והיכא שמת היבם לאחר ג' חדשים של מיתת הבעל אחיו צריכה עוד ג' חדשים אחרי' ואפי' לאירס, כך פר"ת בתשובה לה"ר אהרן ב"ר יוסף.
<h2>דף מא:</h2>
ואחר שנתברר שהם גדולים ישאלו ב"ד לאשה אם אכלה כלום באותו יום דאמר רבא אכלה תומא או גרגישתא וחלצה לא עשתה כלום דכתיב וירקה מעצמה וליכא, ושמא דברים אחרים נמי גורמים להביא רוק. ואחר ישאלו ליבם אם רצה לחלוץ או ליבם ונותנין לו עצה לחלוץ, ואעפ"י דהלכה מצות חליצה קודמת למצות יבום מ"מ הלכה דלא כייפינן לחלוץ דהוה ליה חליצה מעושה ופסולה, אלא מטעינן ליה חלוץ והיא תתן מאתים זוז, והיא לא תתן, כדאית' פ' מצות חליצה. ואי לא מצי מטעינן ליה שבקינן ליה ולא עבדינן ליה כפייה אא"כ הוא מאותן שכופין אותו להוציא. ולא מיבעיא אם אין ליבם אשה אחרת דלא כייפינן ליה לחלוץ אלא אפי' יש לו אשה דהא כבר אמרי' פרק הבא על יבימתו [יבמות ס"ה ע"א] הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, וגם בלאו ההיא יש חרם רבי' גרשם שלא לישא ב' נשים, אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ, ולא שבקינן ליה ליבם דמצות חליצה קודמת, וכן פר"ת דמצות חליצה קודמת, דדווקא לדידהו שהיו מתכוונין לשם מצוה, כי ההיא דר' יוסי בן חלפתא דחמש חרישות חרש וחמש ארזים נטע בישראל, ודרך סדין נקוב כנגד אותו מקום שלא ליהנות ממנה רק מעט וכוונתו לשם שמים, אבל עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה ודאי לא שבקינן ליה לייבם ולא כייפינן לחלוץ, וכן פי' ר"ת דלא כייפינן ליה לחלוץ.
הגהה. וכתב מורי' הר"ר מקורביל שאם אין יכולין להטעות היבם לחלוץ או' לו אם לא תשמע לעצתינו נטיל חרם בינינו להבדיל ממך עד שתחלוץ, ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו עד שיחלוץ, וכן אם אינו רוצה לייבם ולא לחלוץ מנדין אותו עד שיחלוץ, ע"כ לשון הרב. הגהה. ואחר ישאלו אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל דתנו רבנן [יבמות מ"א ע"ב] יבמה שחלצו לה אחיו תוך ג' חדשים ממיתת הבעל צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתת הבעל, חלצו לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ומותרת לינשא מיד. ואפי' מת בעלה מן הארוסין גם אפי' אינ' רוצה רק לאירס צריכה להמתין ג' חדשים גזירה אטו לינשא. והיכא שמת היבם לאחר ג' חדשים של מיתת הבעל אחיו צריכה עוד ג' חדשים אחרי' ואפי' לאירס, כך פר"ת בתשובה לה"ר אהרן ב"ר יוסף.
<h2>דף קא:</h2>
ת"ר מצות חליצה בשלשה שיודעין להקרות כדייני'. ר' יהודה אומר בחמשה, עבד רב פפא עובדא בחמשה, והא הדר ליה ר' יהודה, לפרסומי מילתא עבד. הילכך צריך חמשה לפרסם, ויהיו לחליצה, ושלא יהיו קרובים זה לזה ולא ליבם ולא ליבמה, ויבררו מקום לישב לשם חליצה כדאמר רבא צריכא דייני למיקבע דוכתא דכתיב [דברים כ"ה] השערה. ובספרי תניא ועלתה יבימתו צריכי' שילכו בגובה של עיר, וצריך שיכירו הדיינים שהאשה החולצת אשת המת ואחיו של זה החולץ כדאמר רבא אין חולצין אא"כ מכירים, ואתקין רב יהודה למיכתב בגיטא דחליצה ואישתמודעינוהו דאחוהו דמתנא הוה. והלכתא דאפי' על ידי אשה או קרוב יכול להתברר אם אחיו ואם אשתו של מת היא. וצריך שיתכוון לחלוץ כדאמר ר' יוחנן נתכוון הוא ולא נתכוונה היא או נתכוונה היא ולא נתכוון הוא עד שיתכוונו שניהם. וצריך שישבו הדיינים שהחליצה כמו דין הוא.
<h2>דף קג.</h2>
וצריך לחלוץ מעומד בין איש בין האשה כדא' בספרי [דברים כ"ה] ועמד ואמר לא חפצתי מכאן שצריך לחלוץ מעומד, ודווקא לכתחילה אבל דיעבד כשרה אפי' מיושב או אם היא קטעת כדתניא בין מעומד בין מיושב, ונהי נמי דועמדו שני האנשים [דברים י"ט] ודרשינן [שבועות ל' ע"ב] שצריך שיעידו מעומד, ומיושב עדותן בטלה, י"ל דקרא דועמד ואמר דאיכא מעשה אחר האמירה כמו ויקם ויקרע [ש"ב י"ג]. עמידה אינה עיכוב דהוי כמו עמדו ויקדשו וקנו, אבל בקרא דועמדו ליכא מעשה אחר האמירה.
והיבם אחר שנעל המנעל והדקו הטב בקרסים ובלולאות וגם ברצועות שקשר ועינב בעניבה יסמוך עצמו אצל הכותל ויעמוד שם כדי שיוכל לינשא רגלו בטוב לארץ כדאמ' אמימר צריך למדחסיה לכרעיה בארעא ואו' לו אי ניחא לך חלוץ, ויבטל מודעי דאמ' המוסר מודעי על החליצה חליצתו פסולה דהוי כמו גט מעושה דפסול. ואחר שאמ' ניחא לי לחלוץ מקרין ליבמה בלשון הקדש, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ולא תפסיק בין לא לאבה דאמר רב כהנא מודה רבא בלא אבה דאין לה הפסק. וקורא היבם ואומ' על פה לא חפצתי לקחתה. ואחר תתיר האשה את הקרסים מן הלולאות והרצועות בידה הימנית ולא תהא ידה שמאל מסייעת. וגידמת משתי ידיה חולצת בשיניה ואיטרת יד ימין חולצת בשמאל, ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל מעל רגלו ותשלך המנעל לארץ והיא מעומד או מוטה ולא יושבת. ואח"כ וירקה בפניו, וצריכי' דיינין למיחזי רוקא כדנפיק מפומי' דיבמה עד כנגד היבם, ואם קלטתו הרוח ולא נפל לארץ אין בכך כלום רק שיראוהו הדיינין יוצא מפיה, ואם היא ארוכה והוא קטן יותר וקלטתו הרוח עד שלא ירד עד לפניו לא מהני מידי וצריכה לרוק פעם אחרת, ושיהא הרוק גס ולבן ולא דם ממש אבל אם מעורב בו דם קצת והרוק מלבין ונראה כשר. ואח"כ מקרין ליבמה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, והעומדים שם עונין חלוץ הנעל ג' פעמים. אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. והסומא אינו חולץ שנ' וירקה בפניו וזה אינו רואה. שינתה סדר הקריאה והחליצה ואפי' חלצה ולא קראה ולא רקקה כשרה שהחליצה עיקר, ואלם או אלמת לא יחלצו כלל כדאיתא פרק מצות חליצה [ק"ד ע"ב]. עברה ונישאת בלא חליצה וחלץ לה חליצתה כשרה והיא תחת בעלה ולא תצא אלא זה חולץ וזה מקיים.
הגהה. בד"א כשהם יכולים לדבר וראויין לקרות, אבל אלם או אלמת [אינן חולצין]. קראה היא והוא [ולא] חלצה לא עשה כלום שנ' ככה יעשה לאיש, המעשה שהוא החליצה והרקיקה מועיל. חלצה וקראה ורקקה והם יושבים או מוטים על צידיהם או שחלצה בפני שאין יודעין לקרות, וכן הסומא שחלץ דיעבד חליצתה כשרה. חלצה בלילה או שחלצה בפני אחד מן הדיינין קרוב או פסול או שהתיר הוא ושמטה היא, או שהתירה היא ושמט הוא או נתכוונה היא ולא הוא או הוא ולא היא, וכן קטנה שחלצה לגדול חליצתה [פסולה]. חלצה בפני יחיד ואפילו בינו לבינה ובלילה הרי זו חליצה פסולה. יבם שרגלו הימנית חתוכה אינו חולץ בשמאל. החליצה ביום ולא בלילה, רמ"מ.
<h2>דף קג:</h2>
וצריך לכתחילה שיהא המנעל שלו ובשל ימין, כדא"ל רב פפא לאביי הב ליה של ימין ואקני ליה, ואף דיעבד צריך ימין. וצריך שיהא במנעל שתי רצועות ארוכות תלויות וראשיהן תפורות במנעל ויכרוך אותן סביבות המנעל ברגלו וקרסים של עור תפורין במנעל ויקשור שני קשרים יחד כדאמ' אע"ג דאית ביה חומרתא פי' קרסים קשרינן ביה מיתנא פי' רצועות. ויש עושין קשר ועניבה על הקשר. וצריך שיחלוץ ברגלו יחף דכתיב [דברים כ"ה] מעל רגלו ולא על דמעל. וצריך שיהא המנעל מגיע עד למטה מן הארכובה ולא למעלה מן הארכובה, כדתנן [ק"א ע"א] למעלה מן הארכובה פסולה, והטעם משום דכתיב מעל רגלו ולא על דמעל, ורש"י פי' דבמנעל כשר אפי' למעלה מהארכובה ומעל דמעל לאתויי היכא דנחתך רגלו דחולץ בשוק עד הארכובה ולא למעלה מהארכובה. וצריך שיהא המנעל תפור מרצועות ולא בשום חוט אחר שנ' [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש. וצריך שיהא המנעל מעור מבהמה כשירה דומיא דתחש ולא מעור סוס וכלב, כך פי' ר"ת ולא ידענא מנא ליה ומ"מ כיון דנפיק מפומי' יש להחמיר. ויקח המנעל וינעלנו ברגלו הימנית היטב יחף בלא בתי שוקים דילפינן [ק"ד ע"א] רגל רגל ממצורע דכתיב ביה [ויקרא י"ד] הימנית. ויתן הקרסים בלולאות והם ארבעה ואחר יכרוך הרצועות סביב אוזני המנעל.
<h2>דף קד:</h2>
ויבאו שניהם לפני הדיינים וישאלו הדיינים לעומדים שם, ואפי' אין שם רק קרובים, אם היבם והיבמה גדולים בשנים דתנן פרק מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"א] בודקין לחליצה ולמיאונין, והזמן של גדלות הם באיש י"ג שנה ויום אחד ובאשה י"ב שנה ויום אחד. אם נראה לדיינים שנראי' כגדולים כגון שיש לאיש מעט זקן ולאשה נראין גובה הדדים דודאי משבא סימן העליון אי איפשר שלא בא התחתון, ואין חוששין שמא שערות הזקן שומא נינהו, ואז נאמן האב או האם לומר כי גדולים הם בשנים. ואם יש ספק בדבר אם הם גדולים אם לאו אומר רבי' הקדוש רבי' יצחק בר' שמואל שאין האב והאם נאמנין כדתנן בקדושין פ' האומר [ס"ג ע"ב] נאמן אדם לומר על בנו בני זה בן שלש עשרה שנה ויום אחד בתי זו בת י"ב שנה ויום אחד לנדרין ולחרמים ולהקדשות, אבל לא למכות ולעונשין, והוא הדין נמי לחליצה דאין דבר שבערוה פחות משנים כשרים להעיד, ואפי' ראו אותו עומד לפני התיבה להתפלל או להשלים לעשרה אין בכך כלום כי שמא ע"פ האב עשו כן, ואע"ג דמהימני קרוב או אשה לומר שהיבמה אשת המת והיבם אחיו כדאמ' פ' החולץ [יבמות ל"ט ע"ב] משום דאינהו מרתתי דעביד לאיגלויי. הילכך בודקין האיש והאשה אם יש להן שערות בבית הערוה או לאיש בזקן או בבית הערוה והבדיקה של יבמה כשרה על פי נשים שיבדקו אם יש לה דדין או ריבוי שערות באותו מקום ומותרי' לחלוץ דמסתמא הגיעו לזמן גדלות. ואם אין להם כל כך שערות בריבוי ויש ספק אם גדולים בשנים אם יש (לה) קול בדבר והוחזקו בשכנים ובגבירות שלא על פי האב והאם שיש לאיש י"ג שנים ויום אחד ולאשה י"ב שנה ויום אחד סגי בהכי להחזיקן גדולים עם מיעוט השערות [שאנו] (ו)רואין ואין צריך להביא עדים על הלידה.
<h2>דף קו:</h2>
ואחר שנתברר שהם גדולים ישאלו ב"ד לאשה אם אכלה כלום באותו יום דאמר רבא אכלה תומא או גרגישתא וחלצה לא עשתה כלום דכתיב וירקה מעצמה וליכא, ושמא דברים אחרים נמי גורמים להביא רוק. ואחר ישאלו ליבם אם רצה לחלוץ או ליבם ונותנין לו עצה לחלוץ, ואעפ"י דהלכה מצות חליצה קודמת למצות יבום מ"מ הלכה דלא כייפינן לחלוץ דהוה ליה חליצה מעושה ופסולה, אלא מטעינן ליה חלוץ והיא תתן מאתים זוז, והיא לא תתן, כדאית' פ' מצות חליצה. ואי לא מצי מטעינן ליה שבקינן ליה ולא עבדינן ליה כפייה אא"כ הוא מאותן שכופין אותו להוציא. ולא מיבעיא אם אין ליבם אשה אחרת דלא כייפינן ליה לחלוץ אלא אפי' יש לו אשה דהא כבר אמרי' פרק הבא על יבימתו [יבמות ס"ה ע"א] הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, וגם בלאו ההיא יש חרם רבי' גרשם שלא לישא ב' נשים, אפי' הכי לא כייפינן ליה לחלוץ, ולא שבקינן ליה ליבם דמצות חליצה קודמת, וכן פר"ת דמצות חליצה קודמת, דדווקא לדידהו שהיו מתכוונין לשם מצוה, כי ההיא דר' יוסי בן חלפתא דחמש חרישות חרש וחמש ארזים נטע בישראל, ודרך סדין נקוב כנגד אותו מקום שלא ליהנות ממנה רק מעט וכוונתו לשם שמים, אבל עכשיו שאין מתכוונין לשם מצוה ודאי לא שבקינן ליה לייבם ולא כייפינן לחלוץ, וכן פי' ר"ת דלא כייפינן ליה לחלוץ.
הגהה. וכתב מורי' הר"ר מקורביל שאם אין יכולין להטעות היבם לחלוץ או' לו אם לא תשמע לעצתינו נטיל חרם בינינו להבדיל ממך עד שתחלוץ, ואם יש לו אשה אחרת מנדין אותו עד שיחלוץ, וכן אם אינו רוצה לייבם ולא לחלוץ מנדין אותו עד שיחלוץ, ע"כ לשון הרב. הגהה. ואחר ישאלו אם יש ג' חדשים ממיתת הבעל דתנו רבנן [יבמות מ"א ע"ב] יבמה שחלצו לה אחיו תוך ג' חדשים ממיתת הבעל צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתת הבעל, חלצו לה אחר ג' חדשים אינה צריכה להמתין ומותרת לינשא מיד. ואפי' מת בעלה מן הארוסין גם אפי' אינ' רוצה רק לאירס צריכה להמתין ג' חדשים גזירה אטו לינשא. והיכא שמת היבם לאחר ג' חדשים של מיתת הבעל אחיו צריכה עוד ג' חדשים אחרי' ואפי' לאירס, כך פר"ת בתשובה לה"ר אהרן ב"ר יוסף.
והיבם אחר שנעל המנעל והדקו הטב בקרסים ובלולאות וגם ברצועות שקשר ועינב בעניבה יסמוך עצמו אצל הכותל ויעמוד שם כדי שיוכל לינשא רגלו בטוב לארץ כדאמ' אמימר צריך למדחסיה לכרעיה בארעא ואו' לו אי ניחא לך חלוץ, ויבטל מודעי דאמ' המוסר מודעי על החליצה חליצתו פסולה דהוי כמו גט מעושה דפסול. ואחר שאמ' ניחא לי לחלוץ מקרין ליבמה בלשון הקדש, מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ולא תפסיק בין לא לאבה דאמר רב כהנא מודה רבא בלא אבה דאין לה הפסק. וקורא היבם ואומ' על פה לא חפצתי לקחתה. ואחר תתיר האשה את הקרסים מן הלולאות והרצועות בידה הימנית ולא תהא ידה שמאל מסייעת. וגידמת משתי ידיה חולצת בשיניה ואיטרת יד ימין חולצת בשמאל, ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל מעל רגלו ותשלך המנעל לארץ והיא מעומד או מוטה ולא יושבת. ואח"כ וירקה בפניו, וצריכי' דיינין למיחזי רוקא כדנפיק מפומי' דיבמה עד כנגד היבם, ואם קלטתו הרוח ולא נפל לארץ אין בכך כלום רק שיראוהו הדיינין יוצא מפיה, ואם היא ארוכה והוא קטן יותר וקלטתו הרוח עד שלא ירד עד לפניו לא מהני מידי וצריכה לרוק פעם אחרת, ושיהא הרוק גס ולבן ולא דם ממש אבל אם מעורב בו דם קצת והרוק מלבין ונראה כשר. ואח"כ מקרין ליבמה בלשון הקדש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל, והעומדים שם עונין חלוץ הנעל ג' פעמים. אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא חולצת ורוקקת וקוראה. והסומא אינו חולץ שנ' וירקה בפניו וזה אינו רואה. שינתה סדר הקריאה והחליצה ואפי' חלצה ולא קראה ולא רקקה כשרה שהחליצה עיקר, ואלם או אלמת לא יחלצו כלל כדאיתא פרק מצות חליצה [ק"ד ע"ב]. עברה ונישאת בלא חליצה וחלץ לה חליצתה כשרה והיא תחת בעלה ולא תצא אלא זה חולץ וזה מקיים.
הגהה. בד"א כשהם יכולים לדבר וראויין לקרות, אבל אלם או אלמת [אינן חולצין]. קראה היא והוא [ולא] חלצה לא עשה כלום שנ' ככה יעשה לאיש, המעשה שהוא החליצה והרקיקה מועיל. חלצה וקראה ורקקה והם יושבים או מוטים על צידיהם או שחלצה בפני שאין יודעין לקרות, וכן הסומא שחלץ דיעבד חליצתה כשרה. חלצה בלילה או שחלצה בפני אחד מן הדיינין קרוב או פסול או שהתיר הוא ושמטה היא, או שהתירה היא ושמט הוא או נתכוונה היא ולא הוא או הוא ולא היא, וכן קטנה שחלצה לגדול חליצתה [פסולה]. חלצה בפני יחיד ואפילו בינו לבינה ובלילה הרי זו חליצה פסולה. יבם שרגלו הימנית חתוכה אינו חולץ בשמאל. החליצה ביום ולא בלילה, רמ"מ.
